הדיווח החברתי-תאגידי צובר תאוצה: מי לוחץ על החברות להגביר את הדיווח, ואיפה ישראל בתמונה? חלק א' בסדרה

"אם אתה חושב לעצמך 'הנה שוב מגיע ניסיון מורכב של חברה, לשכנע את כולם עד כמה היא אחראית חברתית', אתה הולך להיות מופתע. אנו רוצים לספר לך סיפור קצר ופשוט עלינו. איך אנו מנסים להתאים עצמנו לאחריות שלקחנו על עצמנו, ומנסים לראשונה גם לדווח על כך", כך, בצנעה מסוימת יש לומר, וללא הבטחות מרחיקות לכת נפתח הדוח לאחריות תאגידית של תאגיד המדיה הבריטי הגדול וירג'ין, שפורסם השבוע, ויותר מכל הוא מעיד על השינוי בתחום והכיוון שאליו הוא הולך.

תחום האחריות החברתית התאגידית, שהחל כ"אחות קטנה" של הדיווח הכספי השנתי, והיווה הלכה למעשה את הדיווח החשבונאי לנושאים החברתיים והסביבתיים צומח לאט לאט, והופך לעצמאי ולאמין יותר ויותר.

תחילתו של עידן חדש
לאחר עידן "האחות הקטנה", בהם אחריות חברתית התמצתה בתרומה כספית לקהילה, החלו ארגונים להבין כי לא די בפעילות חד פעמית, וכי עליהם לבנות מערך ומדיניות סדורה לטיפול בנושא לאורך זמן, בעיקר כדי להבטיח את המשכיות הנושא, וניהול אפקטיבי של התחום.

כהמשך ישיר לשני השלבים הללו, הגיע השלב הנוכחי, בו ארגונים מתחילים לשלב את הנושא, גם במסגרת האסטרטגית שהארגון מתווה לעצמו, על כלל נגזרותיו, וגם במסגרת פעילות הדירקטוריון והקצאת ועדות ייחודיות לנושא. הדבר נעשה לאור העובדה שבעולם, וגם בארץ, מתבססת התפיסה לפיה תפקידו של הדוח אינו לשקף את הצלחות הארגון בכלל התחומים, אלא להצביע על הסיכונים המרכזיים העומדים בפני הארגונים כיום ואלו המצויים בהמשך הדרך.

גם היקף פרסום הדוחות האחריות החברתית הינו במגמת עלייה. אם בשנת 92' עמד מספר הדוחות בעולם על עשרות בודדות, בתחילת שנות ה-2000 הגיע מספרו לכ-100 דוחות בשנה, ובשנת 2001 חצה מספרן את קו אלף הדוחות, הרי שבשנת 2007 כבר פורסמו למעלה מ-2,500 דוחות.

מי לוחץ להוציא דוחות חברתיים?
מאמצי החברות לפרסם דיווחים על כל תחומי אחריותם, ובהם גם פרסומים שבאופן ישיר מציגים לעיתים את הארגון ככזה שאינו עומד ביעדיו, אינם נעשים תמיד מתוך רצון טוב או דאגה לסביבה. ישנם גורמים רבים הדוחפים את החברות העסקיות להגביר את היקפי הדיווחים.

כך למשל מודעות הצרכנים הגדלה, ויכולתם לבחור מוצרים לא רק על בסיס מחיר, על גם על בסיס התרומה החברתית של כל ארגון, הערכים איתם הוא מזוהה, והתנהגותו האתית – מהווים קטליזטור בנושא, ומטילים את חובת ההוכחה על הארגונים. לכך מצטרפת הגלובליזציה, והדרישות השונות המציבות מדינות בעולם, כתנאי סף ליחסי מסחר בין-לאומיים. מהבחינה הזו, הדוח החברתי-תאגידי מהווה מעיין תעודת אחריות חברתית, והערכה של הסיכונים העומדים בפני החברה, המאפשרת מבט פנימה לאלו הבאים להתקשר עימה.

גורם נוסף המייצר לחץ על החברות העסקיות הינו המשקיעים. גם הם יודעים היום לדרוש מהחברות שקיפות רבה יותר, ודורשים לדעת במדויק מה טיבן של התרומות שאותן מעמיד הארגון, ולמי מגיע הכסף. כיום מצטרפים לכך שני תחומים עולים: השקעות אתיות והשקעות ירוקות.

לחץ גם מצד הרשויות
לחץ מצד העמותות, גם הוא לגיטימי ומהווה חלק מהמשוואה, בתור הגופים המשתפים פעולה עם החברות העסקיות. כמו כן, גם לעובדי החברה יש אינטרס גדול בהתנהלות חברתית של התאגיד. העובדים מבינים את חשיבות השמירה על זכויותיהם, והיתרון הטמון ביישום תרבות אתית בארגון, תוך שקיפות ודיווח כלפי חוץ על הנעשה בחברה.

ומעל לכל אלו, גם התקנות והחקיקה בנושא, עושים את שלהם, ומטילים גם על מי שבחר להתעלם מסביבתו העסקית והקהילתית, חובת דיווח חברתי-סביבתי. כך לדוגמא בארה"ב קיימת חובת דיווח על סיכונים סביבתיים ודרכי הפעילות שנבחרו בנושאי אתיקה. בבריטניה ובצרפת ישנו חיוב בדיווח סיכונים סביבתיים וחברתיים. בשבדיה ובפינלנד על כל החברות הממשלתיות קיימת חובת פרסום דוח חברתי-סביבתי. כמו כן, קיימת חובת דיווח על מדיניות השקעה אחראית של קרנות הפנסיה בארה"ב, בריטניה, בלגיה, נורבגיה ופינלנד.

ומה קורה בארץ? אצלנו קיימת חובת דיווח על סיכונים סביבתיים בחברות העסקיות, ועל שולחן הכנסת מונחת הצעה לטיפוח תוכניות אתיקה בארגונים. היקף הדוחות שפורסמו בארץ גם הוא בעלייה. מאפס דוחות בשנת 2000, עמד מספרם בשנה האחרונה על 12 דוחות, ובדירוג מעלה לשנת 2008 ציינו כ-70% מהחברות המשתתפות בדירוג כי בכוונתן לפרסם דוח חברתי-סביבתי עוד השנה. התחום כולו, שבעולם הפך לדרך עסקית, צובר תאוצה, אך ההתקדמות האמיתית תגיע כאשר חברות יישמו את הנושא כחלק ממדיניותן האסטרטגית, וינהלו את הנושא ברמת הדירקטוריון. לשם, עדיין לא הגענו.

אילו חברות צריכות להתחיל לדאוג מהתפתחות האחריות החברתית-תאגידית, ולאן פניה מועדות? חלק ב' בסדרה

אחרי שעמדנו בחלק א' על שלבי התפתחות האחריות החברתית-תאגידית, ועל הגורמים הלוחצים להגביר את קצב הוצאת הדוחות החברתיים, בחלק זה נעסוק דווקא באלו שצריכים להתחיל לדאוג מהתרחבות והתפתחות תעשיית הדיווח החברתי-תאגידי, ובדרך שאליה צפוי התחום להתפתח בעתיד הקרוב.

הקרב על כל לקוח ממזמן זנח את תג המחיר, הלקוחות כבר לא שם, גם לא בעלי העסקים. לשני הצדדים ברור כי הם מחפשים משהו אחר, גדול יותר, אמיתי יותר, ערכי יותר – אחרי הכל לא יכול להיות שנקנה רק שמפו כשאפשר שמפו עם ערכים. ערכים הם המוצר החם ביותר בשוק, אך חסרונם הוא ביכולתם לעזוב אותך בשניות – טעות אחת, ונותרת לבדך.

בעידן שכזה, ובעת שתחום האחריות החברתית-תאגידית צובר תאוצה, ומחייב כל בעל עסק, גדול כקטן, להימנע מצמצום השפעתו השלילית, ולהגדיל את תרומתו האמיתית לחברה ולקהילה, עולה השאלה מי צריך לדאוג מכך, או במילים אחרות, מי צריך כבר עכשיו להתחיל להיערך לדיווח סביבתי, ומוטב עתה לפני שיגיע הדבר כדרישה או כחרם צרכנים.

כשהמהפכה דופקת על דלת משרדך
הראשונות שצריכות להיערך לשינוי הן החברות הרב-לאומיות. עבור אלו, אשר עסקיהן חוצים יבשות וימים, מהווה הדוח תעודת יושרה סביבתית-חברתית, המבטיח לצד השני כי למרות המרחק הרב והשוני התרבותי והגאוגרפי, מערכת הערכים של שני הצדדים, ביחס לתשלום שכר הוגן לדוגמא, הינה זהה.

קבוצה נוספת שצריכה להיערך לשינוי הינה חברות אשר הינן חלק משרשרת האספקה של חברות זרות המספקות מוצרים ללקוחות פרטיים. כך, החברה המייצרת את בקבוקי הזכוכית עבור חברת קוקה-קולה, צריכה לעמוד בתנאי החברה, ומסגרת זו מחייבת שקיפות מלאה כלפי כל ההליך.

קבוצה נוספת היא החברות המזהמות או החשודות ככאלו (גם אם עדיין לא הודו בכך בפומבי ויודעות בסתר שהן כאלו), שגם עליהן להיערך לשינוי וייטב מוקדם מאשר מאוחר, ולו בכדי להשכיל להיערך למעבר לפתרונות ירוקים. השמירה על הסביבה, האיסור לזהם, והדאגה לסביבת הטבע בה הארגון מתקיים, אינם עוד אפשרות בחירה מני רבות, אלא תנאי בסיסי למסחר הוגן.

כמו כן ניתן למנות עוד ארבע קבוצות של חברות שהשינוי התפיסתי צפוי להשפיע עליהן ואלו הן: חברות שמחפשות השקעה של קרנות פנסיה, חברות הייטק אשר חשובה להן זהותן הארגונית, חברות שפונות לקהל צרכנים אשר יכול לבחור, וכלל החברות הגדולות בישראל.

אז לאן באמת מתפתח התחום?
לא די לנו בהיערכותן של החברות, ובמימוש המחוייבות המלאה כלפי בעלי העניין השונים. נדמה כי זהו השלב בו החברות מתחילות להבין לאט לאט, כי מה שהחל כתרומה שולית לחלק מסוים בקהילה באופן פילנתרופי צומח והופך לחלק אינטגרלי מכל אסטרטגיה עסקית. אחריות חברתית-תאגידית אינה עוד חובה המוטלת על החברות הגדולות ועלולה להגיע גם אל החברות הקטנות, אלא הופכת לזכות וליתרון משמעותי, בעידן של בידול מוצרים, המאפשר לכל חברה להציג את תרומתה האמיתית לחברה ואת הדרך בה היא נוהגת לעשות עסקים, לדאוג לרווחת לקוחותיה ולקדם שיתופי פעולה מתוך מחוייבות אמיתית לקהילה שבנתה אותה, ולא ההפך.

כמו כן, מתנתק תחום האחריות החברתית, משורשי הפילנתרופיה ויחסי הציבור, וצועד את הצעד הגדול והמשמעותי ביותר לקראת הפיכתו לתחום מרכזי בליבת העסקים, המאפשר לבעלי העניין לבחון את מידת מחוייבותו לעסקיו.

אם אצטרך להעריך מה צפוי להיות הנושא המרכזי שימשוך את מרכז תשומת הלב בתחום, הרי שמדובר ללא ספק בנושא הדיאלוג בין החברה העסקית לבעלי העניין שלה. ההתייחסות למחזיקי העניין לא מתמצה עוד בסקר עמדות עובדים או לקוחות, ומתקדמת לכיוון פורה של דיאלוג בין שני הצדדים, על ידי בחירת נושאי ליבה מרכזיים בכל ארגון, וריכוז קבוצות בעלי עניין מקרב כל מחזיקי העניין, המסוגלות להוביל לשינוי אמיתי.

ואם הכל אכן יתקדם כמצופה, נראה כאן ממש בקרוב דוחות שמצליחים להגיע גם אל התחום של קיימות. מצליחים לספר על שנעשה בחצרות מפעליהם, ועל דרכם לעשות עסקים. נראה הרחבה של הדיווחיות, ומבחר הנושאים העומדים חשופים לעיני מחזיקי העניין, ובנוסף הגברה של אלמנט השקיפות, כאשר גם הארגונים הגדולים וגם הקטנים מבינים כי תם עידן ה-SHOW והחל עידן חדש, פשוט יותר, כנה יותר, אמיתי הרבה יותר – אנחנו כצרכנים יודעים שלא כל החברות מושלמות, אנחנו רק רוצים לדעת איפה הן עומדות, ולאן הן מתכוונות להגיע. בינתיים, נסתפק בדברים האלה