בקצרה

בעבר, חברות שפיתחו את המוצרים שלהן בעזרת מענק של רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי) לא יכלו לסחור בקניין הרוחני שלהן או להעבירו לחו"ל. המגבלות על סחירות הקניין הרוחני הרתיעו את המשקיעים והקשו על ביצוע עסקאות אסטרטגיות עם חברות זרות. בכדי להקל על הקושי ולעודד השקעות זרות בהיי טק הישראלי, פורסם ב-2005 התיקון לחוק המו"פ, לפיו ניתן לקבל אישור להעברת קניין רוחני לחו"ל.

העברת הקניין לחו"ל, בהינתן האישור, כפופה לתשלום במזומן עפ"י נוסחה שנקבעה בחוק. אולם למרבה האבסורד, הסתבר שהנוסחה עודדה את סגירת החברות הנרכשות במקום לעודד אותן להמשיך את פעילותן בארץ גם לאחר העברת הקניין הרוחני לחו"ל. נושא זה תוקן ב-2011, בתיקונים העוקבים לחוק המו"פ.

בעיה נוספת היא החשיפה המקסימלית של המשקיעים שרוצים לדעת מראש את העלות הצפויה למקרה שירצו או יצטרכו להעביר את הקניין הרוחני לחו"ל. לשם כך, פורסמו ב-2012 תקנות להגבלת תקרת ההחזר שהתקבלו היטב מצד המשקיעים. לפי התקנות, לחברה שהפסיקה את פעילותה בישראל התקרה היא עד פי 6, ולחברה שפעילות הפיתוח שלה לא הופחתה במשך 3 שנים לפחות (לאחר ההעברה לחו"ל) היא עד פי 3.

דבר אחד בכל זאת עדיין לא לגמרי נפתר והוא רישוי ידע, בו התמורה בגין הרישוי צמודה, לפחות בחלקה, לפעולות עתידיות. האישור להעברת הידע לחו"ל היה כפוף לתשלום במזומן, ומאחר ורישוי ידע כרוך, כאמור, גם בתשלומים עתידיים – לא היה ניתן לקבוע תקנות שכפופות לחוק. התיקון שהובא ב-2011 כלל, בין היתר, סעיף שהתיר לקבל את התמורה גם לשיעורין והיווה את הצעד הראשון לגיבוש התקנות בנושא.

מענקי רשות החדשנות והמגבלות על הקניין הרוחני

המגבלות על הקניין הרוחני של חברות שנעזרו במענקי רשות החדשנות (לשעבר המדען הראשי) לפיתוח מוצריהן, הרתיעו קרנות הון סיכון מלהשקיע בהן, או לאפשר לחברות בהן כבר השקיעו לקבל תמיכה בתכניות הפיתוח מטעם הרשות. הקרנות עצמן נתקלו בקשיים לגיוס קרנות המשך ובאמצעים שהיו להן מיעטו להשקיע בחב' סטארט אפ, מאחר וזמן ההבשלה לאקזיט התארך לכדי כמעט 10 שנים ודורש השקעות מרובות. עקב כך, גדלה חשיבותה של רשות החדשנות כגורם תומך בתעשיית ההיי טק, ומעורבותה מקלה על גיוס משקיעים שלעיתים מחכים לאישור תכנית המו"פ ע"י רשות החדשנות ומסתמכים על הבדיקות שנערכות מטעמה.

ראוי לציין כי חוק האנג'לים מקל על משקיעים בחב' היי טק, ומאחר ורשות החדשנות (המדען הראשי) היא הגוף שבודק את האישורים וממליץ לרשות המיסים, בהסתמך על הקריטריונים שלה, ניתן להניח שלא תהיה רתיעה ממשית מצד המשקיעים לאפשר לחברות לפנות בבקשות תמיכה מטעם רשות החדשנות.

תיקון חוק המו"פ ומטרותיו

הפתיחות של חוק המו"פ כלפי העברת קניין רוחני לחו"ל החלה כבר משנת 2005 והיא התרחבה לאחרונה בצורה משמעותית. עד 2005, העברת קניין רוחני שנתמך לפי חוק המו"פ, בעיקר בתכניות של רשות החדשנות, הייתה אסורה לחלוטין. התיקון משנת 2005 עדיין אוסר על העברה ללא אישור (שמהווה עבירה פלילית), אולם המדיניות שהחלה עם העברת התיקון התבססה והועמקה.

המטרה העיקרית בתיקון הייתה לעודד משקיעים זרים להשקיע בתעשיית ההיי טק, מאחר והאיסור על העברת הקניין הרוחני לחו"ל הקשה מאוד על ביצוע השקעות כאלו - ובמיוחד ע"י החברות הזרות שרצויות מאוד, בהיות רבות מהן השקעות אסטרטגיות שמקדמות את החברות המקומיות וממנפות אותן. כמעט בכל החברות הזרות המדיניות של הקניין הרוחני היא לרכז אותו במקום אחד, בין היתר בכדי להקל על ניהולו.

אמנם במקרים רבים התיקון נוצל לטובת השקעות שבוצעו טרם האישור או של רכישות של קניין רוחני שכבר פותח כאן, אך עד כה היה חשוב בעיקר לשדר שהאפשרות להוציא את הקניין הרוחני לחו"ל פתוחה כל הזמן.

העברת קניין רוחני לחו"ל

העברת הקניין הרוחני לחו"ל, במידה וקיבלה אישור, מותנית בתשלום במזומן לפי נוסחה הקבועה בחוק. הנוסחה הייתה שונה במקרים בהם הועבר ידע ספציפי בלבד ובמקרים בהם הועבר כל הקניין הרוחני והחברה הפסיקה להתקיים. תוך כך, הסתבר כי באופן אבסורדי הנוסחה עודדה את סגירת החברות הנרכשות במקום לעודד את השארת פעילותן בארץ על אף שהבעלות על הקניין הרוחני הועברה לחו"ל. תקלה זו תוקנה ב-2011 במסגרת מספר תיקונים שהתבקשו בחוק המו"פ.

חשיפה מקסימלית

לצד האמור, עדיין נשארה בעיה שלא באה על פתרונה לגבי החשיפה המקסימלית של השקעות בחברות שנתמכו ע"י המדען הראשי/ רשות החדשנות, במקרים שנדרשת או מבוקשת העברת הקניין הרוחני לחו"ל. כלומר, משקיעים רוצים לדעת מראש לאיזה עלות הם צפויים במקרה שירצו או יצטרכו להעביר את הקניין הרוחני לחו"ל.

אמנם בפועל רשות החדשנות, אז המדען הראשי, לא מימנה את כל הוצאות הפיתוח של החברות ובדרך כלל הושקעו בהן השקעות פרטיות בהיקפים הרבה יותר גדולים מהשקעות הרשות. ניתן גם לומר שבפועל, במרבית המקרים, החזרים כאלו לא היו גבוהים בהרבה מהמענקים, למעט מספר מועט מאוד של חברות שאופיינו כחברות חממה, בהן עיקר ההשקעות היו של המדען הראשי/ רשות החדשנות והעסקאות נעשו בשלב די מוקדם לאחר סיום ההשתתפות בחממה. מרבית ההשקעות, כאמור, אינן כאלה.

התקנות להגבלת תקרת ההחזר

בעקבות בעיית החשיפה הוצאו ב-2012 תקנות להגבלת תקרת ההחזר במקרה של העברת קניין רוחני לחו"ל. התקנות הבחינו בין מקרים בהם לא נשארה הפעילות בארץ לבין מקרים בהם הקניין הרוחני אמנם הועבר לחו"ל, אך פעילות הפיתוח לא הופחתה במשך 3 שנים לפחות, במונחים של שנות אדם. במקרה הראשון, התקרה היא עד פי 6, ובמקרה השני עד פי 3. התקנות הללו התקבלו בצורה טובה מאוד מצד המשקיעים.

אלמנט נוסף שראוי לציין הוא שבמקרים של חדלות פירעון, לוועדת המחקר יש סמכות שלא להחיל את הסעיף המחייב החזר מינימלי של המענק + ריבית, והועדה אכן הפעילה סמכות זו במרבית המקרים, תוך השתדלות לפגוע בצורה המינימלית האפשרית בעובדים, ובכך היא אפשרה קיום עסקאות גם במקרים אלה.

רישוי ידע

נושא שלא נפתר עד כה הוא נושא רישוי ידע. בענפים מסוימים נהוג רישוי ידע ולא מכירת ידע, במיוחד בתחומי הפרמצבטיקה, המכשור הרפואי והביוטכנולוגיה.

עד התיקון לחוק ב-2011 לא ניתן היה להתקין תקנות לרישוי ידע משום שהרישוי בדרך כלל מצמיד את התמורה בגין הרישוי, לפחות בחלקה, לפעולות שתעשינה בעתיד, אם כי לא בטוח שתמומשנה, כגון אבני דרך הקשורות לפיתוח, לרישום רגולטורי או למכירות בפועל.

מכיוון שהחוק התנה את האישור להעברת הידע לחו"ל בתשלום במזומן, ורישוי ידע כרוך כמובן בהעברת ידע, לא ניתן היה להתקדם עם תקנות שהן כפופות לחוק. רישוי ידע, כאמור לעיל, כרוך בתשלומים עתידיים לפחות בחלקם. רישוי ידע שתמורתו רק במזומן דינו כמכירה וניתן היה לאשרו גם קודם. התיקון שהתקבל כלל בין השאר סעיף שאפשר את קבלת התמורה בתשלום אחד או לשיעורין, ובכך נסללה הדרך להתקין תקנות בנושא זה שמצד אחד הוא נחוץ מאוד אבל גם מסובך למדי.

יש לציין שכבר נעשתה עבודה רבה בתהליך התקנת התקנות לרישוי והן בשלב מתקדם למדי, שהתעכב ב-2012 עקב פיזור הכנסת ואני מקווה שימצא את פתרונו במהרה.

צור קשר עם המומחים שלנו