משבר היחסים בין ישראל לתורכיה פגע משמעותית בסחר בין המדינות. החל בפרויקטים ממשלתיים כגון היצוא הביטחוני ויצוא הגז הטבעי לתורכיה, והמשך במגזרים שלוו בחרם תורכי של ממש על תוצרת ישראל. לא בכדי, מיד לאחר המפרסמים על הסכם הפיוס, כיכבו בעליהן מניות חברות הגז. בשורות אלה ננסה לעמוד על הפוטנציאל הגלום בסחר עם תורכיה וחשיבותו ליבואנים ויצואנים הישראליים.

כמדינה גדולה בעלת אוכלוסייה רבה, תורכיה מהווה כלכלה גדולה בפני עצמה ויעד משמעותי עבור היצואן הישראלי תוך ניצול הקרבה והיתרונות הטכנולוגיים של החברות הישראליות, מיקומה האסטרטגי בין יבשות אסיה ואירופה מסייע לתורכיה ליצור שותפויות כלכליות עם מדינות רבות באירופה ובאסיה, והיא יכולה לשמש כשער משמעותי ליצוא למדינות ערב. שיקולים אלה, עשויים להיות תמריץ לבחינת אפשרויות ליצור בתורכיה והפצה ממנה למדינות שונות בעולם.

תורכיה אמנם לא חברה באיחוד האירופי, (אפשר להתווכח בשאלה עד כמה אכן היא קרובה כיום להצטרפות לאיחוד האירופי), אולם למעשה כבר בשנת 1995 חתמו תורכיה והאיחוד האירופי על איחוד מכסים חלקי. במסגרת ההסכם, תורכיה החילה על עצמה עבור טובין מסוימים את חוקי המכס של האיחוד האירופי, לרבות תעריף המכס וכן סמכותו השיפוטית של בית הדין של האיחוד. משמעותו של איחוד המכסים החלקי הוא שמוצר המיובא לתורכיה וכלול באיחוד המכסים ייחשב כמוצר שיובא לאיחוד האירופי, מה שמאפשר לו תנועה חופשית ברחבי האיחוד האירופי כאילו יובא לאירופה. משמע ללא חבות במכס והקלות נוספות.

ישראל חתמה על הסכם סחר חופשי עם תורכיה שנכנס לתוקף כבר בשנת 1997, ולפיו יבוא מוצרים שמקורם באחת המדינות לרעותה, יהיה פטור ממכס (על פי רוב). זאת, ובלבד שיעמדו בכללי המקצה הקבועים בהסכם, ועניינם בשמירה על ערך מוסף מקומי כנדרש, ומניעת החלת ההטבות על מוצר שלמעשה מקורו במדינה שלישית ולא באחת המדינות החברות, כלל המשלוח במישרין, ופרוצדורות מכס מתאימות.

בנוסף להסכם הסחר החופשי עם תורכיה, ישראל חתמה על הסכם סחר חופשי, בין היתר, גם עם האיחוד האירופי, מדינות אפט"א וירדן. ביחסים שבין מדינות אלה, ניתן להרחיב את הקלות המכס תוך שימוש בעקרון הצבירה.

בין מדינות האיחוד האירופי ומדינות אפט"א (איסלנד, ליכטנשטיין, נורבגיה, ושוויץ) קיים מערך צבירה פאן אירופית אשר מאפשר לראות בחומרי גלם שמקורם באחת המדינות החברות כחומרים מקוריים כשהם נשלחים למדינה חברה לצורך עיבוד נוסף או הכללתם כמוצר הסופי, זאת לעניין עמידה בכללי המקור לצורך הנאה מהטבות הסכמי סחר חופשי. להסדר זה הצטרפו מדינות נוספות כגון: ישראל, מצרים, ירדן, לבנון, מרוקו, הרשות הפלסטינית, סוריה תוניס ועוד. החל מ-1 בינואר 2006 עיקרון הצבירה הפאן אירופי ים תיכוני חל גם ביחסים שבישראל, ירדן, תורכיה, מדינות אפט"א ואירופה, לפיכך, יצרנים ישראליים יכולים למעשה לייצר במדינות שונות תוך הרחבה משמעותי של היכולת ליהנות מהטבות הסכמי הסחר החופשי עם האיחוד האירופי, מדינות אפט"א, תורכיה וירדן.

הטבות מכס אלו, מעצימות את חשיבותה של תורכיה כשותפת סחר אסטרטגית עבור יצואנים ויבואנים ישראליים.

יצואנים המעוניינים לייצא לאירופה, יכולים ליצור שיתופי פעולה עם יצרנים תורכים ולהיעזר בעלות הייצור הזולה יותר בתורכיה וכך להגדיל עלויות ייצור ועדיין ליהנות מהטבות מכס במסגרת הסכם הסחר החופשי עם האיחוד האירופי ומדינות אפט"א.

כאמור, שיתוף פעולה עם יצרנים תורכיים פותח אפשרות לייצא תוצרת ישראלית למדינות ערב ללא צורך בהחלפת ניירת, סיכונים וסיבוכי לוגיסטיים אחרים. ובעמידה בתנאים המתאימים אף ליהנות מהטבות הסכמי הסחר שבין תורכיה לבין מדינות שלישראל אין כל קשרי מסחר עמן.

חשוב לציין שחלק גדול מהתוצרת האירופית מיוצר בתורכיה. הסכמי הסחר המתוארים, מאפשרים לייבא תוצרת אירופית ישירה מתורכיה במחיר זול יותר. לפיכך, לדידנו להסכם הפיוס עם תורכיה חשיבות כלכלית גדולה עבור המשק הישראלי, היבואנים, היצואנים והיצרנים הישראליים, ואנו תקווה כי יגדיל, בעיקר, את היקף היצוא של מדינת ישראל.

צרו קשר עם המומחים שלנו