נראה שאין זה מקרי כי "Action 1" (מתוך 15 ), של דוח ארגון ה- OECD בשיתוף עם מדינות ה G20 שפורסם לאחרונה בנושא ה- Base Erosion and Profit Shifting Project ("BEPS"), עוסק במלחמה בתכנוני המס בכלכלה הדיגיטאלית. הפעילות העסקית באינטרנט, סלולר ומדיות דיגיטאליות נוספות, נרחבת ומתרחבת בקצב מסחרר, ומאפשרת לחברות לפעול במדינות שונות ללא תשלום מס מקומי, תוך הצגת דפי אינטרנט לקהל הלקוחות המקומיים בשפות מקומיות, פרסום מקומי, סליקת מטבע מקומי, הכול ללא צורך בנוכחות פיזית ממשית, אלא בסיוע ספקי תשתית ותוכן מקומיים, ולכל היותר חברה בת מקומית שפעילותה מוגבלת ומגודרת.

לראשונה בדו"ח הנ"ל, אנו עדים לטיפול מעמיק בהיבטי המס העקיף במגזרי הפעילויות השונים ב"כלכלה הדיגיטאלית". כך למשל, מתייחס הדוח לצורך למנוע התחמקות מתשלום מע"מ שאינו בר קיזוז בידי חברות שעסקאותיהן פטורות, כגון פיננסים, פורקס, הימורים, לוטו וכיו"ב, מחד, ומאידך, אמורות לספוג עלות מע"מ על הוצאותיהן. כך, שרכישת שירותי פיתוח פלטפורמה, IT, שיווק, רישיונות וכיו"ב תתחייב במע"מ באופן אחיד ושוויוני.

עוד מתייחס הדו"ח לצורך למנוע התחמקות ממע"מ כאשר נעשה רכש גלובאלי ע"י גופים בעלי סניפים וחברות בנות בכל מיני מדינות, ולאחר מכן חיוב בינחברתי תוך הימנעות מתשלום מע"מ וניצול יתרונות מס.

הדו"ח מתייחס לצורך "ליישר קו" באופן בינלאומי עם דינים החלים במדינות רבות ובראשן האיחוד האירופי לעניין חיוב במתן שירות אינטרנטי לצרכן סופי לפי מקום מושבו של הצרכן, תוך הקלות ביישום כגון רישום ודיווח און ליין ללא נציג פיסקאלי מקומי, באיחוד האירופי אף ניתן להעביר מע"מ לכל 28 המדינות החברות דרך רישום אחד. לגבי מכירת טובין ב E-commerce ממליץ הארגון לבטל פטורים הקיימים במדינות רבות (ביניהן ישראל המחילה פטור ממע"מ ומכס ביבוא עד לשווי של 75$ ופטור ממכס ומס קניה על מוצר שמחירו אינו עולה על 500$ למעט חריגים), שכן הללו יוצרים אפליה פסולה מול ספקים מקומיים. כמו כן מצביע הארגון על חוסר איזון העשוי להיווצר למול פטור לעסקים מקומיים שמחזורם השנתי אינו עולה על רף מסוים (בישראל 100 אלף שח הוא רף העוסק הפטור).

דו"ח ה OECD כמובן כולל המלצות הטעונות חקיקה מקומית לצורך יישום, אולם אקטיביזם של רשויות המס בישראל ובתי המשפט בעקבותיהן, בתחום האינטרנט, החל עוד לפני פרסום המלצות אלה. בטיוטת חוזר שפרסמה רשות המסים בעניין חברות אינטרנט גלובאליות, בעקבות בג"צ גוגל ופייסבוק, באה לידי ביטוי החמרת הגישה של רשות המסים לגבי חבות ברישום בישראל של חברות אינטרנט זרות ודיווח לשלטונות בישראל על פעילותן. יתירה מכך, החוזר טומן בחובו החמרה (דרקונית לטעמי) באשר לספקים ישראליים המעניקים שירותים לחברות הזרות, ואשר אינם רשאים, עפ"י טיוטת החוזר, לראות בחברת האינטרנט הגלובאלית כ"תושב חוץ" וליהנות ממע"מ אפס על מתן השירות. כלומר, ספקי השיווק, פרסום, פיתוח תכנה, IT, תמיכת לקוחות וכו', הישראליים, אינם רשאים ליהנות מהקלת מע"מ אפס האמורה לחול בייצוא שירותים ונכסים בלתי מוחשיים. היות ועד היום איננו רואים הרבה חברות אינטרנט גלובאליות רשומות לעניין מע"מ בישראל ומסוגלות לקזז מס תשומות בגין החיובים מהספקים הישראליים, עלות המע"מ הנגזרת מחיוב הספק הישראלי במע"מ, מושתת הלכה למעשה על הספקים הישראליים, הנאלצים "להתיישר" עם החוזה האחיד של החברות הרב לאומיות החזקות, הקובע בבירור שלא יתווסף למחיר החוזי מע"מ מקומי.

יצוין, כי כשמדובר בחברה זרה העוסקת בפעילות פטורה שאינה מאפשרת קיזוז מס תשומות בידיה, עשוי כיום להיווצר מצב אבסורדי של כפל מס, שכן מחד האופרטור הזר, ככל שהינו אירופי למשל, יחויב לדווח ולשלם מע"מ על קניית שירותים לפי השיעור החל במדינת מושבו, ומאידך, נותן השירות הישראלי עשוי להיות מחויב במקביל גם במע"מ ישראלי במקביל.

בעניין איזי פורקס, חויבה חברה בת ישראלית שהעניקה שירותי שיווק לחברה קשורה קפריסאית הפועלת בתחום הפורקס באמצעות האינטרנט, במע"מ מלא על החיוב הבינחברתי מישראל לקפריסין, תוך שבית המשפט מקבל את עמדת הרשויות כי החברה הקפריסאית לא תחשב כ"תושב חוץ" כמשמעות מונח זה בחוק מע"מ, זאת מאחר ולגישת בית המשפט החברה הישראלית שימשה למעשה כזרועה הארוכה של הקפריסאית.

המלחמה בכלכלה הדיגיטאלית ניכרת גם בפסיקת בית המשפט הגבוה לצדק של האיחוד האירופי הקובעת מבחנים לקיומו של "מקום עסקים" הנשענים על תשתיות תקשורת מקומיות וספקים מקומיים.

מגמות אלה מחייבות הערכת מצב ותכנון אופטימאלי תוך שימוש בכלים החוקיים הקיימים כיום לצמצום חשיפות ולמתווה מס עקיף יעיל.