בפסק דין רפי אמית (ע"א 476/17) נדונה שאלת סיווג תושבותו של שחקן פוקר ואופן החיוב במס שחל על הכנסותיו מטורנירי פוקר. מר אמית הינו אזרח ישראלי אשר משפחתו מתגוררת בישראל, שהחל לשהות פרקי זמן ממושכים בחו"ל, שם החל להשתתף בטורנירי פוקר ולגרוף רווחים נאים במשך השנים. פקיד השומה הוציא לו שומה לשנת המס 2007 בה ביקש לחייבו במס בשל הכנסותיו ממשחק הפוקר כהכנסות ממשלח יד. בערעור לבית המשפט המחוזי נקבע כי לאור נסיבות המקרה וזיקותיו של מר אמית לישראל, הוא נחשב לתושב ישראל לצורכי מס, על אף שלא עמד בחזקות הכמותיות שבפקודה. כמו כן, נפסק כי הכנסתו הינה הכנסה ממשלח יד ולא הכנסה לפי סעיף 2א החל על הכנסות מהימורים, הגרלות ופרסים.
בערעור לבית המשפט העליון טען מר אמית שתי טענות חלופיות. ראשית שהוא לא היה תושב ישראל באותה שנה ועל כן לפי סעיף 2 לפקודה הוא אינו חייב במס בגין הכנסותיו באותה שנה שהופקו מחוץ לישראל. טענתו החלופית של מר אמית הייתה שככל שייקבע שהיה תושב ישראל, הכנסתו ממשחק פוקר אינה מהווה הכנסה ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה אלא הכנסה לפי סעיף 2א לפקודה מהימורים, הגרלות או פרסים. זאת מכיוון שבמספר פסקי דין פליליים נקבע כי משחק פוקר הינו "משחק אסור" ועל כן יש למסות את ההכנסות לפי שיעור מס מוגבל ולא לפי שיעור המס השולי שהינו גבוה יותר במקרה זה.
בית המשפט העליון בחן תחילה את שאלת תושבותו של מר אמית בישראל בשנת 2007 וקבע כי מאחר שאין חולק שהחזקות הכמותיות אינן חלות, יש לבחון באופן ישיר את מרכז חייו, תוך הבאה בחשבון של "מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים". הואיל ובדיקה זו הינה עובדתית בעיקרה ובית המשפט המחוזי ערך בחינה זו באופן יסוד ומקיף והגיע למסקנה כי מרכז חייו הוא בישראל, ומכיוון שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות מסוג זו, קבע בית המשפט העליון שמר אמית הינו תושב ישראל לצורכי מס. לעניין זה די לומר כי הנדל"ן שהחזיק בישראל, משפחתו, ימי שהייתו שקדמו לשנה שנדונה וההון שהועבר לישראל מלמדים על כך שמרכז חייו נותר בישראל. בית המשפט העליון אף מצא לנכון לציין סוגיה עקרונית שהתעוררה במהלך הדיון והיא האם בכלל קיים מצב של אדם שאינו תושב של אף מדינה לצורכי מס. על אף שלא נדרש לכך לצורך הכרעה, ציין בית המשפט העליון שהעובדה שאדם מצביע על תושבותו במדינה אחרת לצורכי מס, עשויה לתמוך במידה מסוימת בכך שמרכז חייו אינו בישראל. לאחר מכן נבחנה השאלה האם הכנסותיו מטורנירי פוקר הינה הכנסה ממשלח יד לפי סעיף 2(1) או שמא מדובר בהכנסה לפי סעיף 2א לפקודה מאחר שמדובר במשחק שהוכר בדין הפלילי בישראל כמשחק אסור המבוסס על הגורל. ככלל נפסק כי תכלית דיני המס שונה מתכלית הדין הפלילי, שכן תכלית הדין הפלילי הינה הרצון להסדיר משחקים אלה ולפקח עליהם בעוד שתכליתו של סעיף 2א לפקודה הינה בעיקרה להכניס אל בסיס המס בישראל גם הכנסות מקריות מהימורים, הגרלות ופרסים אשר לא בהכרח מוסו בעבר. כמו כן, נפסק כי הוראות סעיף 2א לפקודה אינן חלות על השתכרות או רווח שהם הכנסה ממקור אחר על פי הפקודה, ולפיכך הכנסה העולה לכדי הכנסה ממשלח יד לא תיכנס בגדר סעיף זה. לעניינו של מר אמית, נפסק כי הוא השתתף בטורנירי פוקר באופן שעלה לכדי משלח יד, ולכן הכנסה זאת חייבת בשיעור מס שולי.
בהערת אגב נוספת ציין בית המשפט שלאור פסיקתו השאלה האם מדובר בהימור או הגרלה אינה רלוונטית, אולם נדמה כי השתתפות בתחרויות וטורנירים, על הרווחים שנוצרו שנה בשנה, לאורך שנים, מחזקת את המסקנה כי לא עסקינן במשחק שעיקרו מזל.

צרו קשר עם המומחים שלנו