בפרשת שלמה סעד (ע"א 4946/16) נדונה שאלת מדיניות המיסוי הראויה ביחס להעסקת עובדים יוצאי סודאן ואריתריאה שנכנסו לישראל בניגוד לדין ומחזיקים ברישיונות שהייה זמניים, הן לעניין חבות המעסיקים בהיטל העסקת עובדים זרים והן לעניין זכאות העובדים לנקודות זיכוי בגין עבודתם.

פסק הדין דן בעשרה ערעורים שונים שבגדרם התעוררו שאלות משפטיות דומות. המערערות, אשר עוסקות בתחומים שונים כגון מתן שירותי כוח אדם, מלונאות, מסעדנות, אבטחה וניקיון, העסיקו ושילמו שכר עבודה לעובדים מסודאן ומאריתריאה שנכנסו לישראל שלא כדין והחזיקו ברישיונות שהייה זמניים. בתי המשפט המחוזיים פסקו כי ההיטלים בגין העסקת העובדים הזרים הושתו על המעסיקים כדין. עם זאת, לגבי זכאות אותם עובדים לנקודות זיכוי ניתנו החלטות סותרות.

לעניין ההיטלים בגין העסקת עובדים זרים, טענו המערערות כי אותם עובדים הם בבחינת "שוהים מוגנים" ואינם נחשבים ל"עובדים זרים" כהגדרתם בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (להלן: "חוק הבראת הכלכלה"), ולאור הנסיבות הייחודיות הנובעות מהחלטת המדינה שלא להרחיקם למדינות מוצאם בשל המצב בהן, יש לראות בעובדים אלה משום פליטים, לא כל שכן, ככל שהגישו בקשת מקלט. כמו כן, חיוב המעסיקים בתשלום היטל כאמור אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו של ההיטל, שנועד לשמש תמריץ שלילי להעסקת עובדים זרים על פני עובדים ישראליים. לעניין נקודות הזיכוי, טענו המערערות כי יש לזכות את העובדים כתושבים, בהתאם לפקודת מס הכנסה ולחלופין יש לראות בהם כתושבי חוץ זכאים על פי כללי מס הכנסה (נקודות זיכוי לתושב חוץ זכאי) (להלן: "הכללים"). לעומת זאת, פקידי השומה טענו כי השתת ההיטל בנסיבות העניין עולה בקנה אחד עם לשונו של חוק עובדים זרים והולמת את מדיניותה הכללית של המדינה ביחס לתופעת ההסתננות לישראל שתכליתה מניעת השתקעותם של השוהים. עוד נטען כי אין לראות במי שמחזיק רישיון שהייה זמני כ"תושב" ולפיכך אין מקום להעניק נקודות זיכוי לעובדים אלו.

בית המשפט העליון קבע כי שעה שאין התייחסות מפורשת בחוק הבראת הכלכלה לעובדים יוצאי סודאן ואריתריאה, משתמע כי אלה נמנים על קבוצת העובדים הזרים. לכן מעסיקיהם חייבים בתשלום היטל העסקת עובד זר, שכן הם אינם אזרחי ישראל או תושביה, אלא מסתננים המחזיקים ברישיונות שהייה זמניים גרידא. אף אם ניתן להתגבר באמצעים פרשניים על המשוכה שמציבה ההגדרה הלשונית בחוק עובדים זרים, לא יהיה בכך כדי לפטור את המעסיקים מתשלום היטל, וזאת מאחר שפטור כאמור אינו עולה בקנה אחד עם תכלית חוק הבראת הכלכלה להקטין את סך העובדים הזרים המועסקים במקום עובדים ישראליים. עוד קבע בית המשפט העליון כי אין להבחין בין מעסיק של עובד זר על פי היתר, לבין מעסיק של עובדים יוצאי סודאן ואריתריאה, המחזיקים ברישיונות שהייה זמניים.

לעניין נקודות הזיכוי לעובדים הזרים, קבע בית המשפט כי התייתר הדיון בסוגיה לאור הודעתה של רשות המיסים לפיה יזוכו העובדים מכוח כללי מס הכנסה. נסיבות שהותם הייחודיות של עובדים יוצאי סודאן ואריתריאה עשויות להצדיק על פניו מדיניות מיסוי מובחנת, וטוב עשתה המדינה בהחלטתה לזכותם מכוח הכללים, לפנים משורת הדין.

צרו קשר עם המומחים שלנו למיסים