בפרשת מוזס (ע"א 3555/15) נדונה השאלה האם בחישוב רווח הון מניירות ערך הנסחרים במטבע חוץ או צמודים לו, מותר בקיזוז הפסד הון הנוצר כתוצאה מירידת שער החליפין שמטבע החוץ נסחר בו כנגד רווח הון חייב במס.

המערערים הם יחידים וכן חברה משפחתית אשר החזיקו ומימשו ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או הצמודים לו. בדיווחיהם לפקיד השומה קיזזו המערערים הפסדי הון שנגרמו להם כתוצאה מירידת ערך שער החליפין, כנגד עליית ערכם של ניירות ערך אחרים. פקיד השומה קבע כי לא ניתן לקזז הפסדים שמקורם בירידת ערך שער החליפין כאמור, שכן אם היה ריווח, הוא לא היה מתחייב במס.

המערערים טענו כי לפי הוראות פקודת מס הכנסה, הפסד הון המותר בקיזוז נמדד בערכים נומינליים ויש להתייחס אליו כמקשה אחת, דהיינו כמכלול ולא לפי רכיביו. כלומר, לא ניתן לבודד את רכיב ההצמדה למטבע החוץ מרכיב נייר הערך הצמוד לו ופיצול זה הינו פיצול מלאכותי, היות ולא מדובר בשני תזרימי הכנסה נפרדים המזוהים ספציפית עם סעיפי המקור בפקודה. כמו כן, טענו המערערים כי מכיוון שרווח הון בגין עליית ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ עשוי להביא לאירוע מס מחייב, הרי שהפסד ההון שמקורו בשינוי שווי נייר הערך (על כלל רכיביו) מותר בקיזוז. מנגד, טען פקיד השומה כי בהתאם להוראות סעיף 92 לפקודה אין לקזז הפסד הון הנובע מירידת שער חליפין של המטבע בו נקוב נייר הערך והוסיף כי כללי ההמרה הינם כללים טכניים בלבד ואין בהם כדי לאפשר את הקיזוז כאמור. לגישתו, ניתן לבודד את רכיב שער החליפין משאר רכיבי נייר הערך ולמדוד את השינוי בו כ"סכום אינפלציוני". היות ורכיב השינוי בשער החליפין אינו ממוסה כאשר נוצר רווח הון, אין לקזזו כאשר נוצר הפסד הון (לכן, במקרה של נייר ערך הצמוד למטבע חוץ, יחול מס על רווח ההון בערכו הריאלי).

בית המשפט העליון קבע כי בחינת לשון סעיף 92 לפקודה ותכליתו מתירה לנישום לקזז הפסדים הוניים אך ורק כנגד הכנסות הוניות שחל עליהן מס רווח הון, ולאור עקרונות המיסוי הנהוגים, ניתן ואף נדרש להפחית את הסכום האינפלציוני הנובע מהשינוי בשער החליפין מסכום הפסד ההון הכולל כתוצאה מהעסקה. אי לכך, גישת פקיד השומה היא הנכונה ולכן סכום הפסד הון שמקורו בשינוי שער חליפין הינו בגדר סכום אינפלציוני שאינו בר קיזוז. עוד הוסיף בית המשפט כי לעניין ההיגיון הכלכלי באי קיזוז הסכום האינפלציוני שמקורו בשינוי שער החליפין, מכיוון שלא גלום סיכון לרווח בר מיסוי בגין הסכום הנובע משינוי כאמור, אין מקום להכיר בהפסד הנובע בגינו. לאור האמור, פסק בית המשפט כי סעיף 92 לפקודה מהווה חריג לכלל לפיו הפסד הון מחושב באופן נומינלי, וזאת לשם הפחתת הסכום האינפלציוני מהפסד ההון בר הקיזוז וגביית מס אמת. למעשה הסעיף יוצר מנגנון דו שלבי לחישוב סכום הפסד ההון המותר בקיזוז: בשלב הראשון, יש לחשב את הפסד ההון בערכים נומינליים, ובשלב השני, ככל שנותר הפסד, יש "לבודד" את סכום הפסד ההון שאילו היה רווח היה חייב במס, כאשר רק סכום זה יותר בקיזוז.