בפס"ד ינקו וייס (ע"א 805/14) החזיקה המערערת במלוא הון המניות של סלטי צבר תעשיות מזון (1985) בע"מ. בשנת 1997 צורף משקיע נוסף שהחזיק ב- 51% ממניות סלטי צבר. בשנת 1999 נרשמה המערערת כחברה בבלגיה ורכשה שם בניין. בשנת 2000 מכרה המערערת את מניות סלטי צבר. המערערת לא דיווחה על רווח הון החייב במס כתוצאה ממכירת המניות, שכן טענה כי בשנת 2000 הייתה תושבת בלגיה ועל פי אמנת ישראל- בלגיה, הרווח חייב במס בבלגיה. פקיד השומה טען כי החברה הייתה תושבת ישראל במועד המכירה, שכן השליטה והניהול היו מישראל, ולכן היא חייבת במס רווח הון.

לצד הערעור, הגישה המערערת בקשה לביטול השומה בשל איחור במשלוח השומה ונימוקיה, שכן השומה הסופית נשלחה אליה רק ב- 26.1.2005, בעוד שהמועד האחרון למשלוח השומה לפי סעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה היה ב- 31.12.2004 (להלן: המועד הקובע). לעניין זה, טען המשיב כי המערערת העלתה טענה זו רק בשלב הערעור ולכן יש לדחות טענה זו.

בערכאה הקודמת דחה בית המשפט המחוזי את הערעור לביטול השומה. נפסק, כי אין בעובדה שהשומה הסופית נשלחה באיחור כדי להביא לבטלותה, שכן היא שודרה למערכת השירות עיבודים ממוכנים של רשות המיסים (שע"מ) לפני תום תקופת ההתיישנות ורואה החשבון המייצג את המערערת ראה שומה זו וידע עליה לפני שחלף המועד הקובע. בית המשפט המחוזי קבע כי שידור השומה למערכת השע"מ מהווה פעולה סופית וידיעת הנישום לגבי קיומה שוות ערך למשלוח הודעה על השומה. לעניין תושבות החברה, פסק בית המשפט כי על פי מבחן השליטה והניהול בפקודת מס הכנסה, המערערת הייתה תושבת ישראל וכי השליטה והניהול נעשו מישראל.

המערערת ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי וטענה כי על פי ההלכה הקיימת, מרוץ הזמנים להתיישנות סמכותו של פקיד שומה לחלוק על דיווח עצמי מסתיים אך ורק כאשר פקיד השומה נותן החלטה, וזו מועברת לנישום. הידיעה הנדרשת מנישום היא בדבר עצם משלוח ההחלטה ולא בדבר תוכנה, ושידור שומה למערכת לא ממלא דרישת ידיעה זו.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור ונקבע, כי דין השומה להתבטל מחמת התיישנות. בית המשפט סקר את ההלכות הקיימות, כפי שנקבעו בפסק דין סמי (ע"א 5954/04) ובפסק דין דור און (רע"א 429/12), על פיהם נדרשת ידיעה של הנישום אודות עצם משלוח שומה סופית. בהיעדר ידיעה כאמור, השומה שהוצאה באיחור בטלה ואין רלוונטיות לידיעת הנישום בדבר כוונת פקיד השומה. לכן, המועד הקובע לסיום מרוץ הזמנים להתיישנות סמכותו של פקיד השומה הוא מועד משלוח ההחלטה החתומה אל הנישום.

בית המשפט הדגיש את תכלית סעיפי ההתיישנות, שהיא יצירת ודאות אצל הנישום ביחס לשומתו, במסגרת זמנים קבועה ומוגדרת. מדובר במסגרת זמנים קשיחה וברורה שבה חייב לעמוד פקיד השומה, אחרת תופעל הסנקציה של קבלת השומה העצמית או קבלת ההשגה מבלי לבחון אותן לגופן. כמו כן מוסיף בית המשפט כי העלאת טענות חדשות בשלב הערעור מותרת במקרים חריגים, כמו במקרה שלפנינו, שכן מטרתן היא יצירת שומת אמת.

לאור פסיקתו בעניין ההתיישנות נמנע בית המשפט העליון מלדון בשאלת השליטה והניהול של החברה שכן זו התייתרה אחרי פסילת שומת פקיד השומה.

סוגיות המס הנזכרות במידעון מובאות באופן כללי ותמציתי, ונועדו להפניית תשומת לב בלבד. אין לראות במידעון משום תחליף לחוות דעת ואין להסתמך על תוכנו ללא קבלת ייעוץ ספציפי.