בפרשת מיזל (ב"ל 15956-05-15) הסוגיה שבמחלוקת הייתה האם יש לראות בהכנסות שכיר המתקבלות ממעסיק זר כהכנסות שלא מעבודה החייבות במס ובגינן יש לשלם דמי ביטוח לאומי.

התובע, אריה מיזל, תושב ואזרח ישראל, החל לעבוד כמנהל שיווק בשירותי חברה זרה ברומניה בשנים 2009-2010 והצהיר על כך למוסד לביטוח לאומי מיוזמתו במסגרת טופס "שאלון לקביעת תושבות – לשוהה בחו"ל" שהגיש בשנת 2009 באמצעות יועץ המס שלו. מר מיזל הגיש כנדרש דיווחים לפקיד השומה. כחודש לאחר מכן, הודיע המוסד לביטוח לאומי למר מיזל כי הוא ייחשב כמי שאינו עובד בחודשים ינואר-מרץ 2009 ובהתאם עליו לשלם דמי ביטוח מינימליים. בשנת 2014 המוסד לביטוח לאומי ניסה לברר את מעמדו של מר מיזל כשכיר וטען כי לא התקבל אצלו דיווח של מעסיק המתייחס לתקופת עיסוקו של מר מיזל כעובד שכיר באותן שנים וכי עליו להסביר את מקור ההכנסה, אחרת יפעל בהתאם להכנסות שבשומות. בשנת 2015 הודיע המוסד לביטוח לאומי למר מיזל כי הוא רואה בהכנסות שדווחו כהכנסות "ממקור עובד שכיר כהכנסה שלא מעבודה" וכי עליו לשלם הפרשי דמי ביטוח בגין השנים 2009-2010.

מר מיזל טען כי יש לבטל את הדרישה לתשלום דמי הביטוח, שכן דרישה לתשלום הפרשי דמי הביטוח כאמור אינה כדין מכוח דוקטרינת השיהוי וההסתמכות. המוסד לביטוח הלאומי מנוע ומושתק מלשנות רטרואקטיבית את חיוביו, כאשר הוא עצמו קבע בקביעתו הראשונית שעל מר מיזל לשלם דמי ביטוח מינימליים בלבד (קביעה שנעשתה לאחר שמר מיזל פנה ביוזמתו והצהיר על עבודתו בחו"ל בשירותי מעסיק זר). כמו כן, דרישת התשלום הרטרואקטיבית נשלחה בשיהוי רב, בחלוף כחמש עד שש שנים ממועד היווצרות העילה ומשכך הינה בלתי סבירה, בלתי מידתית ומהווה פגיעה כלכלית ממשית במר מיזל וביכולתו לתכנן את תקציבו והתנהלותו הכלכלית. לחלופין, ביקש מר מיזל לקזז את הנזק שנגרם לו בגין ההסתמכות על קביעתו הקודמת של המוסד לביטוח לאומי. מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי הכנסותיו של מר מיזל שהתקבלו בשנים הרלוונטיות הינן הכנסות שכיר ממעסיק זר בחו"ל החייבות בדמי ביטוח. עוד נטען כי לא ניתן להחיל בנסיבות העניין את ההגנה הנטענת של השתק, מניעות או טענת הסתמכות על מצב, שכן מר מיזל נמנע במכוון מלמסור למוסד לביטוח לאומי מידע לגבי הכנסתו הצפויה או הכנסתו בפועל. עוד טען המוסד לביטוח לאומי כי היעדר הגבייה בפועל נבע מתקלה ומרגע היוודע התקלה פעל המוסד לביטוח לאומי לגביית החוב.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי הכנסותיו של מר מיזל מהמעסיק הזר בשנים הרלוונטיות היו חייבות במס ובדמי ביטוח לאומי וזאת על יסוד הוראות פקודת מס הכנסה אשר לא מבחינות בין הכנסה שהופקה בישראל לבין הכנסה שהופקה בחו"ל. על בסיס אותו הגיון הוראות חוק הביטוח הלאומי אינן מתייחסות להכנסה מעבודה בשירותי מעסיק זר כהכנסה הפטורה מדמי ביטוח ואף נקבע כי עובד ישלם בעצמו את דמי הביטוח אם מעבידו אינו תושב ישראל ומקום מגוריו אינו בישראל. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי בנסיבות הייחודיות של העניין הסתמך מר מיזל בדין על קביעת המוסד לביטוח הלאומי בדבר חיובו בדמי ביטוח מינימאליים, שעלתה בקנה אחד עם התנהלות המוסד לביטוח הלאומי באותן שנים. על אף שלמוסד לביטוח לאומי היה בזמן אמת את המידע בדבר עבודתו של מר מיזל אצל המעסיק הזר ונתוני הכנסתו באותן שנים, הוא נמנע בפועל עד לשנת 2014 מהוצאת דרישת חיוב מתוקנת, ודרישה כאמור יצאה, ככל הנראה, רק לאחר שינוי מדיניות. לפיכך נקבע כי הפעלת תהליך גביית דמי ביטוח רטרואקטיבית על כל השומות שהתקבלו בעבר, פוגעת באינטרס ההסתמכות של מר מיזל, ודרישת תשלום שנשלחה בשיהוי רב הינה בלתי סבירה, בלתי מידתית וגלומה בה פגיעה כלכלית ממשית במר מיזל, ומשכך דינה להתבטל. לאור כך, המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לפעול לגביית החוב בדמי ביטוח לאומי המיוחס למר מיזל, בגין עבודתו כשכיר בשירותי מעסיק זר.

סוגיות המס הנזכרות במידעון מובאות באופן כללי ותמציתי, ונועדו להפניית תשומת לב בלבד. אין לראות במידעון משום תחליף לחוות דעת ואין להסתמך על תוכנו ללא קבלת ייעוץ ספציפי.

צור קשר עם המומחים שלנו למיסים