בית המשפט בספרד, חייב במס חברה שוויצרית במסגרת הטענה כי לחברה השוויצרית נוצר מוסד קבע בספרד, בנוסף, וחרף העובדה כי לחברה השוויצרית יש כבר חברה בת בספרד המשלמת מיסים על רווחיה.

מדינות רבות, כמו כן בישראל, נוקטות הן בשיטת מס פרסונאלית לגבי תושביהן, והן בשיטת מס טריטוריאלית לגבי תושבי חוץ הפועלים בהן. על פי שיטת המס הפרסונאלית, לדוגמא, בישראל, מחויבים תושבי ישראל על הכנסותיהם הכלל עולמיות. על פי שיטת המס הטריטוריאלית בישראל, הכנסות אשר מקור הפקתן בישראל, ימוסו בישראל, ובדומה לכך, גם בספרד. במסגרת אמנות למניעת כפל מס, מסכימות מדינות, שלא להחיל את רשת המס שלהן במסגרת שיטת המס הטריטוריאלית, על פעילויות של חברות זרות בתחומן, ככל שהפעילות אינה עולה לכדי דרגה כלכלית משמעותית המכונה "מוסד קבע". במסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט הספרדי, כי למרות שלחברה השוויצרית יש חברה קשורה בספרד המשלמת מיסים, בנוסף לכך, נוצר לחברה השוויצרית מוסד קבע בספרד, המאפשר למסות את החברה השוויצרית אל מעבר למס שקיבלו רשויות המס בספרד, מהחברה הקשורה הספרדית.

בפסק הדין, דובר בחברה שוויצרית וחברה קשורה ספרדית. החברה הספרדית ביצעה מספר פעולות עבור החברה השוויצרית:

החברה הספרדית ייצרה מוצרים עבור החברה השוויצרית.
החברה הספרדית השכירה לחברה השוויצרית שטח לצורך אכסון המוצרים.
החברה הספרדית סיפקה שירותי קידום מכירות לחברה השוויצרית.

לדעת בית המשפט, אמנם פעילות השכרת השטח לאכסון ופעילות שירותי קידום המכירות לא עלו לכדי מוסד קבע, אך, שילוב פעולות יחדיו; קרי, פעילות ייצור ופעילות קידום מכירות עבור החברה השוויצרית, יוצרות מוסד קבע לחברה השוויצרית בספרד, בנוסף לפעילות החברה הספרדית. בית המשפט תמך את החלטתו בעובדות כי החברה הספרדית מנוהלת תחת הנחיות החברה השוויצרית; הסיכונים שנשאה בהם החברה הספרדית היו קשורים רק לתהליך הייצור עצמו ואיכות המוצרים, בעוד החברה השוויצרית נשאה בשאר סיכוני הייצור. יצויין כי החלטה זו הינה מרחיבה ביחס להגדרת "מוסד קבע" המקובלת באמנות למניעת כפל מס, המאפשרת בהכרה במוסד קבע, בין השאר, במצבים בהם לנציג החברה הזרה, סמכות לחתום הסכמים המחייבים את החברה הזרה, כאשר במקרה דנן, לחברה הספרדית לא הייתה סמכות שכזאת, ולמרות זאת הוחלט שלחברה השוויצרית מתקיים מוסד קבע בספרד בנוסף לפעילות החברה הספרדית.

לאחר שנקבע כי לחברה השוויצרית נוצר מוסד קבע בספרד, החליט בית המשפט לייחס חלק מרווחי החברה השוויצרית לספרד, ואף החליט לא להתיר חלק מהוצאות החברה השוויצרית בחישוב הרווח שלה לצרכי חישוב המס הספרדי.

לסיכום, ניתן ללמוד מפסק הדין (ובהקבלה לשאר מדינות העולם), שכאשר חברה ישראלית מבצעת מספר פעילויות במדינה זרה (למשל הפצה, ייצור וכו'), ולחברה הישראלית אינטרס למזער את נטל המס באותה מדינה, כי מומלץ לבחון מספר דברים ובין השאר:

בחינת הפעילות באותה מדינה אל מול הגדרת מוסד קבע באמנה עליה חתומה ישראל עם אותה מדינה.
רצוי לשקול פיצול הפעילויות המתבצעות באותה מדינה ולבצען במסגרת מספר ישויות משפטיות נפרדות.
הקפדה על מדיניות מחירי העברה מתאימה בין הישויות המשפטיות הקשורות באותה מדינה ובין החברה הישראלית.
במיוחד חשוב לבחון את מתווה הפעילות הכולל באותה מדינה ולמדוד את מידת ה"רגישות" של רשויות המס המקומיות באותה מדינה, למתווה כולל שכזה.

מניסיוננו, מומלץ גם "להתכונן" לאפשרות בו יטענו רשויות המס במדינת היעד כי לחברה הישראלית מתקיים מוסד קבע באותן מדינות יעד. ההתכוננות כוללת, בין השאר, ייחוס רווחי החברה הישראלית למדינת היעד בהתאם להוראות מחירי העברה בישראל וכנהוג על ידי ה- OECD Transfer Pricing Guidelines. חשוב שה"התכוננות" תבוצע בשנה בה בוצעה הפעילות, שכן, הביקורת נעשות על ידי רשויות המס רק לאחר מספר שנים.