אתגרי הכלכלה ההודית

הודו הכלכלה השביעית בגודלה בעולם והגדולה ביותר במונחי צמיחה (לאחר שהשלימה את עקיפתה של סין), מהווה שחקנית חשובה, המושכת עניין ישראלי רב, בעיקר בתחומי התעשייה המסורתית וההייטק.

יחסי המסחר בין ישראל להודו הלכו והתפתחו עם השנים, אולם החלו לצבור תאוצה בעיקר מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, בשנת 1992. בעוד שבשנה זו עמד המסחר המשותף על כמה מאות מיליוני דולרים בודדים, הרי שכיום עומד הסחר המשותף על מיליארדי דולרים בודדים בשנה – היקף המבטא את העובדה שהודו מציעה כיום שפע הזדמנויות עסקיות, בתחומים רבים ומגוונים.

עם זאת, חברות ואנשי עסקים ישראלים רבים עדיין מתקשים לפעול בה ומגלים כי הקמת פעילות מסחרית בהודו מזמנת אתגרים לא מעטים, המחייבים חשיבה והיערכות מראש, אמנה כמה מהם:

הפיחות הניכר שהתרחש בשער הרופי ההודי בעשר האחרון.

משער של 45 רופי לדולר לשער של כמעט 70 רופי לדולר (נכון להיום כ-67 רופי לדולר).

לפיחות משמעותי זה השפעה ישירה על החברות ואנשי העסקים הישראלים המתנהלים מול חברות הודיות במטבע ההודי - הרופי - מטבע שתוך תקופה קצרה עשוי להיות מפוחת משמעותית בשל התנודתיות הגבוהה בשערו. בכך נחשפים מי שפועל בהודו להפסד אפשרי משמעותי. גם אם החברות הישראליות יתנהלו מול ההודיות בדולרים הן יחוו קשיים רבים ביכולת הגבייה - היות שהחברות ההודיות יהיו מחוייבות להתנהל במטבע המקומי, ועל כן עדיין החשיפה לסיכון בפיחות בערך הרופי נשמרת באותה מידה. בנוסף, ממשלת הודו מערימה קשיים רבים על חברות הודיות להעביר תשלומים דולריים לחברות זרות, כדי להגן על יתרות המטבע וכדי למנוע תרגילי עוקץ.

הסחבת המאפיינת את ההליכים המשפטיים בהודו, ובהתאם לכך – העלות היקרה של ניהול הדיון.

ההליכים המשפטיים בהודו - הן חוקי המדינות השונים והן חוקי הרפובליקה - נוטים להימשך שנים רבות.

על פי מחקר שנערך על ידי ארגון הודי שהוקם במטרה לייעל ולשפר את מערכת המשפט ההודית, במערכת המשפט ההודית ישנם כיום כ-30 מיליון תיקים שהטיפול בהם מתעכב. הזמן הממוצע לדיון בתיק בבתי המשפט העליונים בהודו הוא כ-3 שנים, ובבתי המשפט המחוזיים כ-6 שנים.

בהתאם, כניסה לתהליך משפטי בהודו כרוכה בהוצאות רבות, הן בשל העלויות בפועל והן בשל אורך התהליך כתוצאה מהסרבול המאפיין את המערכת.

מכאן, שהאופציה של אכיפת הסכמים מחייבים באמצעות הפעלת בתי המשפט בהודו אינה אופציה מעשית. משמעות הדבר היא שעל חברות ישראליות לדעת, כי בבואן להתקשר עם חברות הודיות בהסכמים מסחריים, נכון יותר לעגן בהם הוראה לפיה חוקיות החוזה תיאכף על ידי בית משפט זר - לרוב סינגפור או אנגליה.

הסרבול והאיטיות המאפיינת את פעילות בתי המשפט מהווה למעשה ביטוי של בעיה קשה בהרבה, והיא הבירוקרטיה המכבידה ההודית.

הבירוקרטיה ההודית סבוכה ומסורבלת. על כן, היא מייצרת מצב שבו כל טעות מתורגמת למאמץ אדיר של זמן וכסף כדי לתקנה. הדבר נכון גם לטעויות שוליות שעשויות ליפול בעת רישום מסמכים, ועשויות לגרור אחריהן הליכים ארוכים של תיקונים ורישומים מחדש. לדוגמא, בעת רישום חברה בהודו נידרש להגיש לרשויות מסמכים המתארים ומגדירים את ייעוד החברה. יש להקפיד היטב על תוכן המסמכים, אפילו בנוגע לפרטים טכניים שוליים כמו כתובת החברה - שכן אחרת, כל טעות קטנה וניסיון לשינוי יצריכו התנהלות ארוכה, מייגעת ולפעמים אף בלתי אפשרית מול הרשויות השונות, ובהן רשם החברות ומס הכנסה.

בבסיס התרבות העסקית ההודית למרכיב התמחור יש חשיבות עליונה.

חברות ישראליות המבקשות לפעול בהודו צריכות לקחת בחשבון כי שיקול המחיר עבור הצרכן ההודי הינו מרכיב מרכזי ומשפיע מאוד במסגרת החלטות הקנייה שהוא מבצע. לכן, בהודו חשוב מאד לתמחר נכון את המוצר באופן שיתאים לשוק המקומי, וישמר תחרותיות למוצרים מקבילים. הנחת היסוד המומלצת לחברות ישראליות היא לאמץ את חוק המספרים הגדולים - לפיו הרווח ליחידה הוא נמוך, אבל הכמויות הגדולות שיימכרו יניבו רווחים כוללים סבירים ואף למעלה מכך.

דרישת הממשל ההודי להגדיל את נפח הייצור המקומי ולהפחית את היקפי הייבוא להודו.

במסגרת התכניות הרב שנתיות שמקדם ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, הממשלה פועלת להרחבת בסיס התעשיה המקומית ולמיצוב הודו כמעצמה בתחום הפיתוח והייצור.

אחת התכניות המדוברות ביותר הינה ה-Make in India, תכנית ממשלתית מקיפה שמטרתה הגדלת היקף הייצור המקומי מסך התוצר מ- 16% לכ- 25%.

זאת, בין היתר, באמצעות העברת המשק ההודי ממודל של קונה-ספק למודל של שותף, הלוקח חלק גם בשלבי התכנון והפיתוח ולא רק אחראי לאספקת ייצור זול - החלטה אסטרטגית, אשר שינתה כליל את כללי המשחק ההודים. כך, חברה בין לאומית אשר מעוניינת כיום בהחדרת טכנולוגיה או שירות להודו לרוב תהיה חייבת לחבור לשותף מקומי ולהעביר חלק מתהליכי הפיתוח והייצור שלה להודו.

בנוסף, מפעיל הממשל ההודי מאמצים רבים על מנת להקטין את נפח הייבוא, ביניהם הטלת מכסים גבוהים על מוצרי מיובאים שיש להם מתחרים בשוק המקומי, מכסים שיכולים לנוע בין 30% ועד 75%, כתלות בסוג המוצר.

מושג הזמן ההודי – גם במישור העסקי - שונה למדי ממושג הזמן במערב, לרבות ישראל.

זמן בהודו נמדד בשנים, וההודים חושבים ומכוונים לזמן ארוך. כך גם מתנהלים ההודים מבחינה עסקית ומול שותפים פוטנציאליים זרים. יש להבין, כי זהו אחד הנושאים המרכזיים שבו קיים פער משמעותי מול חברות ישראליות שרגילות לטווחי זמן קצרים ותהליכי קבלת החלטות מהירים. החל ממשך הזמן הממושך אשר לוקח לתאם פגישה מול חברות הודיות, ודרך האיטיות בתגובתיות ההודית לאורך תהליכים עסקיים - על חברות ישראליות המכוונות לפעול בהודו להבין כי בכל הנוגע להתנהלות מול הצד השני, אין לצפות למענה מהיר, ואין לדחוק בצד השני לעשות כן.

לסיכום

השוק ההודי מהווה הזדמנות עסקית אדירה ומעניינת, אך מצד שני מדובר עדיין בכלכלה מתפתחת ושוק הטומן בחובו אתגרים ומכשולים רבים. בנוסף לכך, התרבות ההודית היא ייחודית ומגווונת, ובהתאם לכך גם התרבות העסקית היא מורכבת לא פחות, ואינה מובנת מאליה.

על כן, על מנת למקסם את ההזדמנויות והאפשרויות המצויות בשוק ההודי, כדי לצמצם ככל שניתן את מרכיב חוסר הוודאות ולהימנע מהשקעות גבוהות ולא מתוכננות, חשוב שחברות המעוניינות להכיר את השוק ההודי ולבחון את הרלוונטיות והתאמת השוק לפעילותן – יעשו הכנה מוקדמת ויחברו לגורם מקצועי הבקיא בשוק ההודי הן מבחינה עסקית והן מבחינה תרבותית.

עידו מיינרט הינו מנהל פעילות הדסק ההודי בישראל, חברת הייעוץ BDO זיו האפט. הדסק ההודי של BDO מייעץ ומלווה חברות ישראליות בפיתוח עסקים בהודו וכן באיתור השקעות עבור חברות הודיות בישראל

צור קשר עם המומחים שלנו