שינוי תנאים או החלפה של התחייבויות פיננסיות מהווים אסטרטגיה שכיחה בפרקטיקה לניהול מדיניות האשראי של חברות, במיוחד במקרים שבהם החברה שרויה בקשיים פיננסיים. תקן חשבונאות בינלאומי 39 (IAS) מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה קובע הנחיות ספציפיות לקביעה אם שינוי תנאים או החלפה של התחייבויות פיננסיות יביאו לגריעת ההתחייבות הקיימת ולהכרה בהתחייבות חדשה או לחלופין יטופלו כחלק מההתחייבות הפיננסית המקורית ולא יביאו לגריעתה. כאשר מדובר בשינוי של התנאים החוזיים שאינו נחשב למשמעותי או להחלפה של התחייבויות פיננסיות שאינן בעלות תנאים שונים באופן מהותי, הטיפול לא יהיה בדרך של גריעת ההתחייבות המקורית.

בכל הנוגע לטיפול החשבונאי בעלויות או בעמלות שהתהוו במישרין כתוצאה משינוי תנאים או מהחלפה של מכשירי חוב שלא טופלו כגריעה, IAS 39 מספק הוראות ברורות וקובע כי אותן עלויות ועמלות יתאימו את הערך בספרים של ההתחייבות ויופחתו במהלך התקופה שנותרה להתחייבות המתוקנת. לעומת זאת, לטיפול החשבונאי הנדרש בשינוי של תזרימי המזומנים העתידיים החוזיים של ההתחייבות הפיננסית לא ניתן מענה מפורש.

לאור חוסר הבהירות של IAS 39 בסוגיה, התפתחו בפרקטיקה שתי גישות מרכזיות:

גישה א' – בדומה לטיפול בעמלות שצוין לעיל, הפער בין הערך הנוכחי של תזרימי המזומנים לפני השינוי ולאחריו יופחת לאורך התקופה שנותרה להתחייבות המתוקנת על ידי חישוב ריבית אפקטיבית חדשה להתחייבות בכללותה.
גישה ב' – בדומה לטיפול בעדכון אומדנים לגבי תקבולים של נכס פיננסי או לגבי תשלומים של התחייבות פיננסית (סעיף א8 ל-IAS 39), העלות המופחתת של ההתחייבות תחושב מחדש על ידי היוון תזרימי המזומנים המעודכנים בריבית האפקטיבית המקורית, כאשר הפער בין העלות המופחתת המעודכנת ובין הערך בספרים טרם השינוי יוכר באופן מיידי ברווח או הפסד.

הגישה הרווחת בפרקטיקה, בפרט בישראל, היא גישה א'.

הוראות ההכרה והגריעה של התחייבויות פיננסיות הועברו כמעט ללא שינויים מ-IAS 39 לתקן דיווח כספי בינלאומי 9 (IFRS), לרבות אלו המתייחסות לטיפול החשבונאי בשינוי תנאים או בהחלפה של התחייבויות פיננסיות^{^[1]}. לעומת זאת, ביחס לטיפול החשבונאי בשינוי תנאים של נכסים פיננסיים הנמדדים בעלות מופחתת שאינם מביאים לגריעה, נוספה ל-IFRS 9 דרישה חדשה (סעיף 5.4.3 לתקן) לפיה יש להכיר ברווח/בהפסד כלשהו שנובע מהשינוי באופן מיידי ברווח או הפסד. כתוצאה מהדרישה החדשה, סעיף א8 ל-IAS 39 (שכאמור עוסק בטיפול בעדכון אומדנים לגבי תקבולים של נכס פיננסי או לגבי תשלומים של התחייבות פיננסית) הועבר ל-IFRS 9 (סעיף ב5.4.6) בנוסח שונה במקצת.

לאור ההנחיות החדשות לגבי שינוי תנאים של נכסים פיננסיים, עלתה השאלה אם יש לכך השפעה גם על הטיפול החשבונאי בשינוי תנאים של התחייבויות פיננסיות. סוגיה זו הופנתה לוועדה לפרשנויות של תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים (IFRS IC). מסקנת הוועדה הייתה כי סעיף ב5.4.6 ל-IFRS 9 חל על כל שינוי באומדן לגבי תשלומים או תקבולים של מכשיר פיננסי (למעט אלה שמטופלים לפי סעיף 5.4.3 לתקן), כולל שינויים בתזרימי מזומנים כתוצאה משינוי בתנאים או מהחלפה של התחייבויות פיננסיות שלא מביאים ‏לגריעה. לפיכך, יש לחשב מחדש את העלות המופחתת של ‏ההתחייבות הפיננסית המעודכנת על ידי היוון תזרימי המזומנים המעודכנים בשיעור הריבית האפקטיבית המקורית, וכל ‏התאמה לעלות המופחתת של ההתחייבות תוכר ברווח או הפסד במועד השינוי או ‏ההחלפה.‏ במילים אחרות, בהתאם להחלטת הוועדה לפרשנויות, תחת IFRS 9 ניתן ליישם את גישה ב' בלבד.

לפרסום ההחלטה הזו של הוועדה לפרשנויות חשיבות רבה. מכיוון שהוראות ההכרה והגריעה של התחייבויות פיננסיות הועברו כמעט ללא שינויים מ-IAS 39, היה ניתן לצפות שלא יחול שינוי בטיפול החשבונאי בשינוי תנאים או בהחלפה של התחייבויות פיננסיות במעבר ל-IFRS 9. מסיבה זו, קיים חשש שחברות שתחת IAS 39 יישמו את גישה א' לא תהיינה מודעות לכך שעליהן לשנות את המדיניות החשבונאית שלהן תחת IFRS 9.

בהקשר זה ראוי לציין את הוראות המעבר של IFRS 9. ככלל, לגבי התחייבויות פיננסיות הנמדדות בעלות מופחתת, יש ליישם את IFRS 9 למפרע, ובלבד שההתחייבות הפיננסית לא נגרעה טרם מועד היישום לראשונה. משמעות הדבר היא שבעת היישום לראשונה של IFRS 9 (תקופות שנתיות המתחילות ביום 1 בינואר 2018 או לאחר מכן), אם לחברה יש התחייבויות פיננסיות שבעבר הוחלפו או שתנאיהן שונו, וההחלפה או השינוי בתנאים טופלו לפי גישה א' לעיל, החברה תידרש במועד המעבר ליישם למפרע את גישה ב' לאותן התחייבויות פיננסיות.

להחלטת הוועדה לפרשנויות, כפי שפורסמה בניוזלטר IFRIC Update לחודש מרץ 2017, לחץ כאן.

^{^[1]} סעיפים 40 ו-א62 ב-IAS 39 וסעיפים 3.3.2 ו-ב3.3.6 ב-IFRS 9.